נקסטקום בע"מ נ' מדינת ישראל

החלטה

1. בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לס' 57ב לפקודת התעבורה.

2. הצדדים אינם חלוקים על כך כי ביום 20.06.11, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה על השבתה מנהלית של רכב המבקשת – חברה בע"מ, למשך 30 יום בגין עבירה של נהיגה בשכרות - נהיגה תחת השפעת סם מסוכן (סירוב להיבדק בדיקת סם) ע"י מר לזימי אריאל מעובדי החברה.

3. עיינתי בחומר החקירה ומצאתי ראיות לכאורה לכך שהנהג נעצר בעקבות עבירת תנועה (אי ציות לתמרור ב-37), הופיע במסוף כפסול לצמיתות ע"י משרד הרישוי, דיבר באיטיות, עיניו אדומות, סרב ממושכות הן לבדיקת שתן (אין לי...) והן לבדיקת דם (מפחד ממחטים), מדו"ח הפעולה של רס"מ חגג אלי עולה כי לכאורה מהות הסירוב הוסברה לנהג, אשר על כן, הריני קובע כי ישנם לראיות לכאורה לאשמת של הנהג בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

4. עפ"י ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית-המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

1.הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

עפ"י ס' 57ב(ג):

"בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב."

לעניין זה אציין כי פ"מ (חי) 6063-08-08 וליר גרייב בע"מ נ' מ"י, שם נקבע:

"המחוקק ביקש לקבוע חובת זהירות מוגברת בה נוטל חלק כלל הציבור, דהיינו, על כל בעלים של רכב לדעת כי בעת שהוא מוסר את מפתחות הרכב לאחר, צפון סיכון של שלילת הרכב למקרה בו תתבצע עבירה ברכב. לכן בשים לב לחובת זהירות מוגברת זו קבע המחוקק נטל כבד על בעל הרכב להראות כי עשה ככל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה".

וכן ב"ש 919/08 (תע-ים) הוט טלקום נ' מ"י, שם נקבע:

"כל מעביד צריך לדעת את הסיכונים בפניהם הוא עומד אם נותן הוא את הרכב לעובדו, ואם יש לו ספקות, יכבד ולא ייתן את הרכב. אין מדובר פה ב"עונש קולקטיבי". עונש קולקטיבי מדובר על מקרה שבו נענש אדם ללא כל קשר לעבירה. במקרה שלפנינו הקשר הוא ברור. השליטה על הרכב שייכת למעביד. ברגע בו הוא בחור לתת אותה לעובד, צריך להיות לו ברור כי הוא האחראי. אם העובד יחטא, העונש יוטל גם עליו".

5. אין ספק שמאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פיקוחו של בעל הרכב על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, שהנהג יהיה מורשה וכשיר לנהוג ברכב.

6. שקלתי היטב את טיעוניו של ב"כ המבקשת, ברור שהרכב נמסר לידי הנהג ע" המבקשת, ולא הונחה דעתי כי המבקשת עשתה כל שניתן למניעת העבירה.

8. אין ספק שהרף של "כל שביכולתו" הנו גבוה ביותר, וכי ככל עניין עובדתי הוא דורש הוכחה, דבר שאינו מתקיים בענייננו, שכן חסרה התשתית הראייתית הבסיסית כאמור, שעל פיה יוכל בית משפט זה להשתכנע ולקבל את טענת המבקשת.

9. סבורני, כי למען מתן משקל משמעותי לטענה, היה מקום, לכל הפחות, לנקוט בפעולות מינימאליות מוכחות, כגון החתמת הנהג על מסמך המורה לו כי עליו למנע מנהיגה במצבים מסוימים, חובתו לציית להוראות השוטרים, ציון סנקציה על חריגה מההוראות ועוד. ללא נקיטת פעולה מינימלית מוכחת, טרם ביצוע העבירה המיוחסת לנהג, הרי שלא הצליחה המבקשת להרים נטל ההוכחה הגבוה המוטל עליה ולהוכיח, כי עשתה כל שביכולתה למנוע מהנהג לעבור העבירה.

11. שקלתי גם את הטענות הנוגעות לצורך החברה ברכב, אולם אין ספק שישנם רכבים נוספים. לעניין זה, הבאתי בחשבון שאף לפי טענות נציג המבקשת לחברה כ- 300-400 רכבים.

12. עוד אציין, כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם בעבירות התנועה וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו, ואין ספק שהעבירה המיוחסת לנה הינה חמורה ביותר.